שמי תמר (תמי) ואני ישראלית שחיה בארה"ב כבר... המון שנים

אני אם, רעיה, גננת, חובבת בעלי חיים, משמרת את העברית, קוראת ספרים נלהבת, פעילה ומתנדבת בקהילה בה אני חיה, מארגנת אירועים (וחובשת עוד כמה כובעים).

אני בעלת תואר בחינוך לגיל הרך, בוגרת המסלול הקיבוצי בסמינר הקיבוצים ומגננת כבר

מ 1993. כמו כן, אני גם בעלת תואר שני בהוראת עברית כשפה שנייה מאוניברסיטת מידלברי שבוורמונט. 

 

לפני המעבר לארה"ב, עבדתי כגננת בקיבוץ אושה עד שעברנו לדלאס, טקסס, בעקבות עבודתו של בעלי.

בדלאס התחלתי לעבוד בג'י סי סי כגננת בכיתות לבני השנתיים-שלוש, וזמן קצר לאחר מכן קיבלתי הצעה מאוד מחמיאה – ליזום ולפתח תכנית ללימודי עברית בגילאי שלוש-ארבע

בג'י סי סי. ניהלתי את התכנית באהבה ובהצלחה עד ששוב היינו צריכים לארוז ולעבור, שוב בעקבות הקריירה של בעלי.

 

הגענו לרוקוויל, מרילנד ב 2003, וזמן קצר לאחר מכן נולד גן גורים. סיפור לידתו והקמתו של גן גורים הוא סיפור מעניין, ואשמח לשתפו בהזדמנות.

אני מביאה לעבודתי כגננת הרבה מן המאפיינים של החינוך הקיבוצי – עידוד ליצירתיות, לחשיבה "מחוץ לקופסה" , ואת ההבנה העמוקה שילדים לומדים רק דרך החושים. ובגן-גורים מפעילים את כל החושים, כל הזמן.

הבחירה להקים גן על טהרת העברית נולדה מתוך תובנות רבות אותן אגרתי במהלך שנים של הורות ועבודה עם ילדים ישראלים /יהודים החיים מחוץ לישראל, הרחק מהמשפחה המורחבת. על התובנות והבחירה ארחיב כאן .

 

מ -1997 ועד היום,  אני עובדת עם עשרות רבות של ילדים ששפת האם שלהם היא עברית בעוד שפת הסביבה שלהם (השפה הדומיננטית) היא אנגלית , כמו גם עם ילדים ששפתם היחידה היא אנגלית. צברתי נסיון רב ויקר ערך ויש ךי היכרות אישית ומקצועית של האתגרים הכרוכים בגידול ילדים בשפה שונה, הרחק מהמשפחה המורחבת. אני מיישמת את הפתרונות שמצאתי הן בחיי הפרטיים עם שלושת ילדי והן בחיי היום-יום בגן.

מאז פתחתי את שערי גן גורים, מעל מאה ילדים עברו דרכם. אני עדיין אסירת תודה על שמתאפשר לי לקום בכל בוקר לעבודה שכל כך אהובה עלי.