תמי,

ישנם ילדים, שמפקידים אותם בגן בבוקר ובאים לאסוף אותם אחר הצהריים.  והם פשוט גדלים. קורים מעצמם. קוראים את הסביבה, מתרגמים אותה ומטמיעים. ילדים כאלו אפשר פשוט לשגר ולשכוח. הם כבר יעשו "וי" בכל שלב ושלב במעלה הסולם.

וישנם גם אחרים. כאלו שצריך להשקות ולטפח עקב בצד אגודל. כאלו שזקוקים למבט, חיבוק, הכוונה והמון המון סבלנות.

אז לכל הפרחים הרגישים שמאחרים להיפתח, יש אנשים שמלווים אותם.

ולפרח הרגיש הפרטי שלנו היה אותך, תמי.

תודה על כל דקה של השקעה ותשומת לב. על ההבנה, הסבלנות והרגישות שהפגנת.

אין ספק שבגן גורים יואבי פרח להיות ילד מאושר, ילד שמצליח, ילד שמאמין.

אוהבים,

משפחת קוקס